מה זו "מדינה"

מיותר לדון על דבר מה כאשר לכל אחד הבנה אחרת של המושג עליו דנים.
ההבנה שלנו אינה נובעת מקריאת הגדרות יבשות במילון אלא מחוויות חיות ושיוכן לצלילים.
בעוד לכולנו חוויות שונות ולכן גם תפיסות והבנות שונות של מילים ומושגים, ותוך כדי הכרה בכך שאי אפשר שתהיה בין חוויותנו חפיפה אבסולוטית, עדיין עלינו לפחות להיות קרובים בקונספטים שבראשנו בכדי שנוכל לדבר ולהבין אחת את השני. אך מה כאשר אנו מבינים אחד את השניה דיו, רק שההבנה שלנו אינה תואמת מציאות? התוצאה הבלתי נמנעת מבמצב כזה היא שנחיה באותה החלום מבלי אפשרות להתעורר – עד ששאלת ה"האם זה חלום" תתגנב לליבנו…

ובכן, היא התגנבה אל ליבי, ומרגע ששאלתי את השאלה התשובות החלו לזרום. אין (כמעט) אף הגדרה נכונה של מדינה בשום מילון או ספר אזרחות, וכאשר יודעים מה זו מדינה ברור לגמרי למה. בכדי להגדיר מדינה באופן נכון צריך לחשוף את ווילונות השפה המכובסת, ובכדי לעשות כן צריך לדעת להודות בכך שהונו אותך והטילו בך טרור בכדי ליישר אותך לשורה. בכדי לדעת באמת מה זו מדינה אתה צריך להכיר בכך שהפכו אותך לעבד.

בפוסט הזה אענה על השאלה מה היא מדינה ומה היא לא, ואנסה "להרוג את הזומבי" הזה אחת ולתמיד. אכתוב על ההגדרות המילוניות הלא נכונות, אכתוב על ההגדרות הנובעות מניתוח חוויות היומיום ומהתבוננות בשימוש במילה בהקשר לשפה הרווחת, ואחשוף את המציאות לגבי הדבר הזה הנקרא "מדינה". היא אינה קיימת, אלא בתור רעיון או קומפלקס רעיונות אמורפיים או אמונה: דת המדינה.

לפי הגדרות

לפי מילון אבן שושן מדינה היא: "ארץ אשר תושביה נתונים לשלטון מחוקק ועצמאי"
לפי ספר שיעורי אזרחות "להיות אזרחים בישראל – מדינה יהודית דמוקרטית" מדינה היא: "יחידה ארגונית אשר מתקיימים בה ארבעה תנאים…" או "מסגרת חברתית המתממשת כאשר מתקיימים ארבעה תנאים: טריטוריה, אוכלוסיה, שלטון וריבונות."
לפי וויקיפדיה מדינה היא: "חברה של בני אדם המתגוררים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקתית, חוקית ופוליטית"או "מדינה זהו ארגון פוליטי ליישום אינטרסים אזרחיים בשטח גאוגרפי ספציפי"
שימו לב שלפי הגדרה אחת היא אדמה, לפי הגדרה שניה היא יחידה ארגונית או מסגרת חברתית, ולפי השלישית היא חברת בני אדם או ארגון פוליטי, כאשר לכל אחת מתווספים קריטריונים מנחים: לא כל פיסת אדמה היא מדינה אלא רק פיסת אדמה אשר מי שחי בה נתון לשלטון עצמאי. לא כל יחידה ארגונית או מסגרת חברתית היא מדינה אלא רק כזו עם טריטוריה, אוכלוסיה, שלטון וריבונות (הכוונה לריבונות השלטון). לא כל חברה של בני אדם היא מדינה אלא רק חברה של בני אדם המתגוררים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקתית, חוקית ופוליטית.
אם עוד לא קיבלתם בחילה מעוצמת הסירחון האינדוקטרינציוני אתם כנראה עוד לא מבינים למה אני מתכוון במשפט הזה. בעוד שבקריאה ראשונה כל הגדרה עשויה להיראות נורמלית, כל מילה שנבחן ביחס לקונספט העולה מן ההגדרה תתנגש עם המציאות ותוביל למסקנה הבלתי נמנעת שהיא ההכרח באלימות חוזרת ונשנית או האיום בה בכדי להתחזק את קיומה של המדינה.
אבן שושן מביא את ההגדרה הכי הגיונית. 'ארץ' היא פיסה דמיונית של אדמה, כלומר ציירנו קו סגור בדמיון או על החול ונתנו לאדמה שבתוך הקו שם, מי שחי על האדמה הזו כפוף לשלטון המשויך. הארץ של אבן שושן היא הטריטוריה של שיעורי אזרחות והאיזור גאוגרפי של וויקיפדיה: כולם מסמנים את הטריטוריה של השלטון ולא של התושבים (הטריטוריה של כל תושב היא הבית שלו), אלו נתונים לשלטון והשלטון הוא עצמאי, הוא מכתיב, לא מקבל תכתיבים. הטריטוריה הזו מסמנת את הגבול השליטה של השלטון: עד היכן – ומכך על מי ומה – הוא יכול לשלוט. ובמקרה כזה, מדוע לא לכתוב: 'מדינה היא ארץ בה שולט שלטון מחוקק ועצמאי'? הרי גם האוויר, הארץ עצמה, משאביה, הצמחים והחיות בה נתונים לשלטון, לא רק התושבים… או שזו לא מדינה.

המילה "נתון" אומרת: 'מונח, נמצא, שרוי' ומכאן: מונח לשליטה, נמצא בשליטה, שרוי בשליטה. לכל המהופנטטים עמוקות: אם אני נתון לשליטה אני לא חופשי. אם בעל השליטה עלי אמר לי שאני חופשי, עדיין אני לא חופשי כי נובע מכך שאני צריך את רשותו להיות חופשי. המילה 'שלטון' משמעה: 'ממשלה, שליטה, שררה'…
בכל מקרה, אם זו ההגדרה שנאמץ, אז מדינה היא השם שהשלטון נותן לטריטוריה שלו ומשכנע את מי שחי תחתיו שלשם הזה יש כוונות טובות כלפיו, שהשם נועד להגן עליו מפני השתלטות עויינת, או שהוא (התושב) חלק ממשהו גדול יותר וקסום. הנתון, או במקרה שלנו הנתין, הוא אכן חלק ממשהו גדול יותר וקסום: אימפריה הוא שמו והקסמים בדרך כלל מתבטאים בהיפנוזה המונית. לאמונות הללו של המהופנט קוראים בדרך כלל לאומנות.

האנשים הללו טוענים באמצעות שיעורי אזרחות שמדינה היא 'יחידה ארגונית' או 'מסגרת חברתית'. תחילה לא הבנתי על מה הם מדברים, אבל אז הבנתי. יחידה היא חלק אחד מקבוצה גדולה יותר, (בהנחה שהם לא מתכוונים לקבוצה צבאית). קבוצה גדולה יותר של מה? של ארגונים? מדוע לא לכתוב פשוט 'ארגון המתקיימים בו התנאים הבאים..'? , של מדינות? אז מדינה היא מדינה מבין מדינות? . ומה עם ה'מסגרת חברתית'? מי קבע את המסגרת? בעל השליטה כמובן (מי עוד יכול לקבוע את המסגרת מתוך המרכיבים בארגון, הטריטוריה? התושבים הנשלטים?). שלטון עצמאי שולט על אוכלוסיה בטריטוריה מסויימת, והנה המסגרת החברתית התממשה לה. ללא טריטוריה, למסגרת שהשלטון מציב אין תוכן. ללא אוכלוסיה, אין לשלטון חברה לממש עליה מסגרות. ללא ריבונות אין לשלטון שליטה מלאה. ה"ארגון" פה משמעו באיזו דרך קורים הדברים באיזור הזה, הוא אינו מצביע על ארגון חברתי אלא על הארגון של המצב או הסיטואציה או יחסי הכוחות – איך הכוחות מאורגנים, אילו יחסים יש בין הטריטוריה, השלטון, והתושבים. ה"מסגרת" החברתית מציבה גבולות, אבל השלטון הציב את המסגרת.
הדבר חוזר על עצמו גם בוויקיפדיה, אלא ששם שמים יותר דגש על לנסות לשכנע אותנו שהסמכות היא משותפת, או שהאינטרס הוא של מי שנשלט.

~

על סמך חוויות

המדינה היא אינה פיסית, אך במובן מסויים, המדינה היא הכל, כל החיים שלי הושפעו ממנה ובמידה רבה הקווים הכללים בחיי נקבעו על ידה. המדינה הייתה שם כשנולדתי, רשמה אותי ונתנה לי מספר, מדדה וקטלגה אותי והתחילה להתערב בחיי. היא הכריחה את אמי למסור אותי למשך מספר שעות ביום למחנכת מטעמה וכבר החלה ללמד אותי לחשוב בצורה מסויימת. מפה לשם, נאמר לי בגן כי בקרוב אעלה לכיתה אלף, כאילו עליתי דרגה ועכשיו אהיה חשוב יותר, קצת כמו גנרל גדול. אחוז ציפייה מהולה בפחד קל מהלא נודע ניסיתי לשער איך זה יהיה שם בבית הספר, והאם יהיה ארגז חול ואורים-כדורים וחיפושיות זבל שחורות וגדולות בחצר, כמו בגן גורדון. אל היום הראשון שלי בבית הספר הגעתי אוחז ביד אמי בעודנו הולכים מתחת לחופה ארוכה של שיחים מטפסים לפני שער הכניסה. הם היו קסומים בעיניי אבל הייתי עסוק בלפחד מהמקום הזה בו אהיה בעל כורחי עד שאמי תשוב ותיקח אותי הביתה. כשכמעט התחלתי לבכות אמי עזרה לי להתגבר על הפחד כשלפתע ראיתי את חברי הטוב מהגן שגם כן היה צריך עידוד, הלכתי לחזק אותו וכך איכשהו שכחתי את הכאב שלי והמשכתי. היתי קשוב למורה מאירת הפנים ובאמת ביום הראשון זה לא היה כל כך נורא, אך כעבור כמה ימים אני זוכר שאמרתי שאני לא רוצה ללכת ושאלתי את אמי למה אני צריך ללכת. המדינה עזרה לה לענות לי, היתי חייב ללכת לבית הספר, כולם הולכים לבית הספר. המדינה היתה גם בבית הספר ובמחברת שלי, רשומה על הלוח, בוקעת מגרונם של מוריי, יוצאת לכבוש את דעתי מתוך שיעורי הבית שלי, ואני היתי צריך לוותר על משהו בעצמי ולהתכופף לה, לקום כל יום בשעות שלה, לעלות על האוטובוס שלה, להיכנס דרך שער הברזל, דרך הדלת הכיתה ולשבת על הכיסא שהיא הכינה במיוחד בשבילי. אהבתי אז לצייר, אני חושב שיותר מכל דבר אחר, והייתי מוצא את עצמי פתאום מפליג בדמיונות על גבי דפי המחברת ובורא לי עולמות משלי עם דרקונים ויצורים מכוכבים אחרים. הייתי מתעורר כאילו מטראנס ולפתע קולט שאני בתוך כיתה ושהמורה דיברה זמן רב אך לא היה לי שמץ של מושג על מה היא דיברה. כאשר המורה ביקשה ממני יום אחד שאציג את המטלות שהיה עלי להכין בבית פתאום הבנתי ששכחתי מהן לחלוטין! אז אמרתי לה ששכחתי. היא אמרה לי ש"שכחתי זה לא תירוץ" ונתנה איזה עונש או עוד מטלה. וזה היה השיעור הראשון האמיתי שלמדתי בכיתה: עלי להימנע בכל דרך מכל מגע עם המורים ולמקרה שאני מוצא עצמי במצב כזה עלי להיות מוכן ולדעת איך לשקר את דרכי החוצה. בכיתות מאוחרות יותר גיליתי את האפשרות של להתחמק משיעורים מסויימים או פשוט ללכת מהאוטובוס ישר לחוף פרישמן ולא להגיע לבית הספר כלל. לפעמים זה היה יוצר בעיות גדולות יותר: בית הספר היה מתקשר לאמי ושואל לשלומי, פעם אחת גם הזמינו משטרה בכדי לאתר אותי וכשחזרתי לשיעור האחרון ביום (שיעור אמנות) נלקחתי לסגנית המנהלת אשר נזפה בי. גם בדרכי לים באמצע יום הלימודים המדינה היתה מרחפת מעלי, ברחובות, בפוסטרים של מפלגות לבחירות הקרובות, אפילו בקרטיב לימון במכולת ליד בית הספר המדינה היתה שותפה, רק שאני לא יכלתי לראות את זה אז. אמי הרגישה אותה בקרטיב יותר ממני. למרות שלא ידעתי או ראיתי אותה, המדינה היתה גם בביתי, אם כי יחסית לבתים אחרים לא היה לה הרבה מקום אצלי בבית. היא היתה רק בטלוויזיה לפעמים, במקרר ובכל מיני ניירות של אמי. היא היתה בתכנית הלימודים כמעט בכל המקצועות ובהרבה מהמשפטים והמילים שהמבוגרים היו אומרים לי. היא העריכה אותי ונתנה לי ציונים וגם גרמה לי לחשוב שאני טיפש ונחות. לקחו לי שנים רבות להתגבר על הזלזול בעצמי ולהבין  שאני חכם, יפה וטוב. ככל שעבר הזמן היא רצתה ממני עוד ועוד. היא אמרה לי שרק עם ציונים טובים אוכל להתקבל לתיכון טוב ומשם לחיים טובים. כשלמדתי ברימון היא צלצלה אלי משום שלא הבינה איך זה שאני לא רשום באף תיכון שאלה אותי על כך. עניתי לה שזו בעצם טעות במספר ושם נגמר הסיפור. היא התחילה לשלוח אלי מכתבים כמו סטוקרית מעורערת ועקשנית במיוחד, כאלו עם דיו אדום ועם השם והמספר שלי. היא דרשה שאתייצב במקום ובזמן שהיא קבעה ושאעבור סדרת מבחנים ומדידות. היא רצתה לעמוד אותי ולראות היכן אשרת אותה באופן המתאים ביותר. זה לא הגיע משום מקום, היא הכינה אותי לכך במשך שנים. כאחד שכבר היה אנטי מדינה, מבלי להבין על מה אני אנטי ומה זו בכלל מדינה, אימצתי את המחשבה המוטעית שאני לא מתאים למסגרות. היום אני יודע שהמסגרות הזמינות שהכרתי לא התאימו לציור.

~

הסיפור הזה הוא אמיתי לגמרי. יש לו המשך אבל אני מניחה שהבנתם את הרעיון. מבחינת החוויה, למדינה יש תפקיד מרכזי בחיים ובעיצוב של כל אחת ואחד, וזאת למרות ואולי אפילו בגלל שהמדינה כלל אינה קיימת, לפחות לא כישות פיסית. המושג קיים, הרעיון קיים, מערכות האמונה קיימות וכל אלו בונות לנו תפיסת עולם על פיה אנו מתנהגים ויוצקים תוכן לחיינו, אך במציאות אין מדינה – רק גברים ונשים עם אקדחים המאמינים משום מה שזה בסדר מצידם להפעיל אלימות כלפי גברים ונשים אחרים.
דוגמא: "מותר לי לקחת ממך כסף בכוח כי זה מה שהמדינה אמרה. היא גם אמרה לי שלך אסור לעשות את זה כי אתה לא עובד במס הכנסה. וגם אתה לא יכול לקרוא לזה שוד כי היא אמרה לי שקוראים לזה מיסוי."
והנה לכם דת המדינה.

~

ההגדרה המדוייקת (יותר)

לאחר שעיינתי גם באפשרות הלא מבוטלת שמדינה היא תאגיד – ואני לא חולק על כך שמדינה היא גם תאגיד – והבנתי שאי אפשר להגדיר מדינה באופן מדוייק אלא אם מבינים שהיא קודם כל אמונה והיא קיימת רק אצל אנשים בראש כרעיון מסויים, וכל השאר הם ביטויים של הרעיון הזה, תוצאות התגלגלות האנרגייה מן המחשבה על הפועל, הגעתי להגדרה הבאה. יכול להיות שאפשר למצוא הגדרה טובה יותר אך עם כיוון החשיבה הזה כבר אפשרר לעבוד ולהגיע לתוצאות:

מדינה:
הסמכות בה מאמינים חלק מתושבי אזור גאוגרפי מסויים אשר נתונה למי שהיא אמרה שהיא נתונה לו

לא ההגדרה היא מעגלית, טריקית ומוזרה אלא האמונה הזו הנקראת "מדינה".
בחיי היומיום השוטר שעוצר אותי מאמין שיש לו זכות לעשות זאת כי המדינה נתנה לו. השופט מאמין שיש לו סמכות לשפוט אותי כי המדינה נתנה לו וכך כולם… המחוקקת השופטת והמבצעת נשענות על הסמכות שהעניקה להן המדינה. כאשר שואלים מי העניק למדינה את הסמכות שומעים שוב ושוב: אתה הענקת לה את הסמכות. אם אני הענקתי את הסמכות אז אני יכול גם לקחת אותה בחזרה. אם אני לא יכול לקחת ממנה את הסמכות אז לא אני הענקתי לה את הסמכות, וזו עריצות. הסיבה היחידה שאומרים שאני או אנחנו הענקנו למדינה את הסמכות מעלינו היא בכדי לא להיאלץ להודות בכך שאנחנו חיים תחת עריצותה של המדינה, של שלטון עריצי או תחת עריצות הרוב. אך מדוע שהרוב יגרום לעצמו לחיות תחת עריצות שלא מטיבה עם הרוב? בסופו של דבר, כמו בהרבה זרמים דתיים, אין מנוס מלהבין ולהיאלץ להודות בכך שכוהני הדת עבדו עלינו שוב. הם פשוט שינו כמה מילים ויצרו דת חדשה. דת החוק, או דת המדינה.