אתה חוזר ומדבר איתי על "איזו", בעוד אני מדבר על "האם בכלל"!

רשומה נבחרת

חבר יקר, בכל דיון ביננו, אתה מסכים איתי על העובדה ש"מיסוי" הוא אלימות, ואף שותף איתי להשקפה שאלימות היא דבר רע, הן בחינוך ועל אחת כמה וכמה ככלי לצבירת כוח, רכוש או כניעה של בני אדם.
אך בסוף אתה תמיד חוזר ומנסה לומר לי שצריך סמכות עליונה, שיש לתקן את השיטה מבפנים, שביבי הוא הבעיה, או שמפלגת השלטון הנוכחית, או הבוחרים הם הבעיה, או בכלל, שמיסוי הוא לא אלימות. כלומר אתה תמיד חוזר איתי לשאלות כמה סמכות צריך או מי הסמכות שצריך מעל כולנו. והנה אני חוזר ושואל אותך: האם בכלל צריך סמכות כזו? והתשובה שלי היא: לא! להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אין בכלל "אנחנו"

כאשר דיון גולש ל "אנחנו הצענו להם…" \ "הם עשו לנו…" \ "אבל הם בחרו בחמאס" \ "אבל אנחנו בחרנו ביבי" … זה אומר שהגיע הזמן לסיים אותו, או להסכים על כך שאין כזה דבר "הם" ואין כזה דבר "אנחנו" ולהמשיכו עם התובנה הזו – וזו עוד שיטה טובה להראות שמבחינה הגיונית, קומפלקס מערכות האמונה (והפעולות המבוססות על ה)"דמוקרטיה" הינן מינימום לא מוסריות.
אין שום דבר כזה שקוראים לו "אנחנו" אשר "בחר" באיש כזה או אחר. יש אנשים שבחרו בגרוע פחות, אנשים שבחרו בלית ברירה, אנשים שבחרו ומאמינים, אנשים שמקבלים את המצב כי הם מאמינים שאי אפשר לשנות אז לפחות יעשו מה שאפשר כדי להחזיר לעצמם כמה שיותר מן העוגה, ישנם אנשים שלא בחרו כלל והם זועמים על העריצות שנכפית עליהם ע"י המאמינים בעודם מסרבים לכללי המשחק הדמוקרטי ורואים בו משחק מכור מראש אשר אפשר רק להילחם על עד כמה מפסידים.
אקח צעד קדימה ואטען שרוב האנשים בוחרים כי הם מרגישים מאויימים. והטענה הנשמעת כתקליט שבור שלא לבחור זה לבחור בגרוע ביותר מאשרת זאת. מעל כל בחירה, בייחוד אלו המושכלות יותר, מרחף ענן של האיום כי שליט עריצי יותר עלול להיבחר אם לא נעזור לשליט הפחות עריצי להיבחר. לפי תפיסת עולמי חרא פחות מסריח הוא עדיין חרא. ועריץ סימפטי יותר הוא עדיין עריץ מחורבן. להמשיך לקרוא

אם זה לא חוזה אז אין לי מחויבות, אם זה חוזה הביאו לי אותו לעיון בבקשה.

בין הדברים הדמיוניים הרבים שאפשר לסמן כ"מדינה" יש את הצד השני בחוזה ה"אזרחות" שלנו. לנו, כאשר אנו בסטטוס "אזרח", יש חובות כלפי ה"מדינה", ולה יש חובות כלפינו. בכל מצב אחר, מול כל גוף תאגידי אחר, רוב הישראלים היו מבקשים לראות את החוזה כדי לדעת על מה הם חותמים בדיוק (וכמובן לראות אם בכלל כדאי להם לחתום). מה מייחד כל כך את תאגיד המדינה בהקשר הזה? הדת כמובן. המאמינים לא יכולים לשבור את התכנות הגורם להם לשים את האלוהים שלהם (המדינה) מעל ההיגיון ומחוץ לתחום הפקפוק-able. אבל נשים בצד את הדת, ונשאל לרגע כאטאיסטים: על מה חתמתי? להמשיך לקרוא

מה זו "מדינה"

מיותר לדון על דבר מה כאשר לכל אחד הבנה אחרת של המושג עליו דנים.
ההבנה שלנו אינה נובעת מקריאת הגדרות יבשות במילון אלא מחוויות חיות ושיוכן לצלילים.
בעוד לכולנו חוויות שונות ולכן גם תפיסות והבנות שונות של מילים ומושגים, ותוך כדי הכרה בכך שאי אפשר שתהיה בין חוויותנו חפיפה אבסולוטית, עדיין עלינו לפחות להיות קרובים בקונספטים שבראשנו בכדי שנוכל לדבר ולהבין אחת את השני. אך מה כאשר אנו מבינים אחד את השניה דיו, רק שההבנה שלנו אינה תואמת מציאות? התוצאה הבלתי נמנעת מבמצב כזה היא שנחיה באותה החלום מבלי אפשרות להתעורר – עד ששאלת ה"האם זה חלום" תתגנב לליבנו… להמשיך לקרוא

בדקי את עצמך: האם את מדינאית?

מדינאות היא דת.
בפוסט הזה תוכלי לבדוק האם את מדינאית: האם מערכות האמונה בראשך תואמות את מערכות האמונה של דת המדינה. מבחינה סטטיסטית רוב הסיכויים הם שאת אכן מדינאית. המדינאות נכפית על כולם בעזרת התת גוף "מערכת החינוך" וההטפה הבלתי פוסקת של כוהני הדת הזו.
השאלון הבא מוגדר כך שכל תשובה מדינאית ולו במקצת תראה תוצאה סופית של מדינאית. לחצי על הקישור כדי לבדוק:

בדקי את עצמך: האם את מדינאית?

להמשיך לקרוא